פסק הדין מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תלה"מ 40569-02-24 דן בתביעה של האב למנוע מהאם להעביר את מקום מגורי הקטינות לעיר אחרת (Z), בעקבות נישואיה מחדש והולדת בת נוספת. האב טען כי מעבר הקטינות יפגע בקשר שלו איתן ויערער את היציבות הרגשית שלהן.
עיקרי הטענות וההחלטה:
- רקע:
- ההורים גרושים, עם שתי בנות ילידות 2011 ו-2015.
- בהסכם הגירושין נקבע כי מגוריהם של הצדדים והקטינות יישארו בירושלים, אך ניתנה אפשרות למעבר למרחק של עד 40 ק"מ.
- האב ביקש למנוע את המעבר בטענה כי הוא פוגע בטובת הילדות.
- עמדת האם:
- טענה שהמעבר עומד בתנאי ההסכם ואינו דורש את אישור האב.
- המעבר לא ישפיע לרעה על הקשר עם האב, שכן הקטינות ימשיכו במסגרות בירושלים בשלב הראשון.
- עמדת האב:
- המעבר יגרום להרחקת הקטינות ממסגרות חינוכיות ומהסביבה המוכרת להן.
- חייהן יושפעו לרעה בשל זמני הנסיעה הארוכים ויפגעו באיכות חייהן ובקשר עמו.
- חוות דעת גורמי מקצוע:
- תסקיר העו"ס קבע כי מעבר האם והקטינות עלול לערער את יציבותן הרגשית, לפגוע באיכות חייהן ובקשר עם האב.
- ההמלצה הייתה להשאיר את מקום מגוריהן בירושלים ולהשתלב בטיפול רגשי.
- הכרעת בית המשפט:
- נקבע כי טובת הקטינות מחייבת להישאר בירושלים, על מנת לשמור על יציבותן הרגשית והחינוכית.
- הוחלט לאשר את צו המניעה הקבוע למעבר, תוך דגש על הצורך בקשר יציב ורציף עם האב.
מסקנות:
בית המשפט הדגיש את עקרון טובת הילד כעיקרון מנחה בהחלטות הנוגעות למקום מגורים, תוך מתן משקל לחוות דעת מקצועיות ולצורך בקשר רציף עם שני ההורים.